קבוצת צפרות אזור השפלה - סיכום סיור
לפארק שפך הסורק 8-3-2010
שלום חברים,
לפני כשבוע, ביום ב', פגשנו בפארק הלאומי שפך
נחל שורק. הרעיון המקורי היה ליהנות מלינת הקורמורנים שבפארק, אבל בגלל התאריך
המאוחר רק מעטים נותרו. צפייה באיקליפטוסים ועליהם אלפי קורמורנים היא חוויה
אמיתית – אז אולי בשנה הבאה... למרות זאת, כפי שציפית, היו בשטח גם ציפורים אחרות
שמילאו את התצפית שלנו בתוכן וחוויות.
התחלנו ליד מגרש החנייה, ממש מעל גדת נחל
שורק (רובין), שם קיבלו את פנינו לא מעט מינים. הבולטים שביניהם היו אגמיות
וסופיות. האגמיות שחורות/אפורות כהות ובולטות בזכות משטחי המצח הלבנים שלהן.
האגמית היא חורפת וחולפת מצוייה מאוד בישראל. בקייץ האגמיות נדירות יותר ומעט מאוד
זוגות אפילו מעיזים לקנן אצלנו.
הסופיות, לעומתן, חששניות פחות. הן ניכרות
בזכות פס הצד הלבנבן שלהן ולבוגרים מצח טיפוסי אדום, וגם המקור אדום שמסתיים הקצה
צהוב. הסופיות נוהגות "להבהב" בעזרת זנבן ולחשוף אחוריים לבנים בולטים.
הסופיות, להבדיל מהאגמיות יציבות בארץ, במשך כל השנה והן מקננות מצויות.
ברכיות... במקום שבו צפינו הסתובב לו זוג
ברכיות – זכר ונקבה. זכר הברכיה צבעוני ובולט, עם ראש בצבע מתכתי ירוק, חזה
ערמוני, צדי גוף אפרפרים ואחוריים שחורים. נקבת הברכיה, לעומת זאת,
"סולידית" בצבעיה – צבעי הסוואה חומים מנומרים שמסתירים אותה היטב בזמן
שהיא דוגרת בחשאיות בקן. בעונה זאת, דרך אגב, נראות בארץ נקבות רבות ואחריהן שיירת
אפרוחים חביבים.
עוד בנחל היו גם סקסקים, בולטים בצבעי שחור,
חום ולבן. לסקסק יש דרבן במפרק הכנף שבעזרתו הוא תוקף פולשים טריטוריאליים: כלבים,
שועלים ועוד... שעלולים לחמוס את הביצים של בני הזוג. שמו העברי הוותיק של הסקסק
הוא "שרוני מזויין" – בזכות אותו דורבן. דיברנו על כך שהסקסק מתסכל
לפעמים את הצפר, בגלל שהוא נוהג לצווח בקולי קולות בכל פעם שפלוני אלמוני מתקרב
לאזור הקן. הסקסק מודיע לכולם שמישהו מתקרב, שאר הציפורים בשטח מיד מורידות פרופיל
– והנה... הלכה הדיסקרטיות...
גם חופמאים היו לנו שם – שלוש מיני ביצניות:
ביצנית לבנת כנף, בצנית ירוקת רגל וביצנית לבנת בטן. שתי הראשונות
"דומות" יחסית – ביצניות תמירות, עם רגליים ארוכות וגוון כללי חום אפור.
למרות זאת, ראינו שהביצנית ירוקת הרגל תמירה יותר, עם מקור ארוך יותר וסולד במקצת
כלפי מעלה. לביצנית לבנת הכנף יש רגליים אדומות בולטות ובתעופה נחשפים אותם כתמי
כנף לבנים שהעניקו לה את שמה. הביצנית לבנת הבטן, שטיילה קרוב מאוד אלינו, היתה
גוצה הרבה יותר: גם הרגליים וגם המקור קצרים, הבטן לבנה וצוואר וחזה חומים.
הביצנית לבנת הבטן נוטה לנענע את פלג גופה האחורי מעלה ומטה בתדירות גבוהה.
חופמאים נוספים היו זוג חרטומיות בצה – שבלטו
במקורן הארוך מאוד ובצבעי ההסוואה שלהן. חרטומית הבצות היא חולפת וחורפת מצוייה
בישראל וכשמתקרבים אליה היא סומכת על צבעי ההסוואה שלה ולא מתעופפת, אלא עם כן
אותו גורם מפריעי מתקרב מאוד – אפילו למרחק דריכה – אז היא מוחרדת ממקומה, בתוספת
קריאת "קה... אץ'!" שכולו חוסר שביעות רצון. מקורן של החרטומיות
והבצניות ארוך ודק, בעזרתו הן מחטטות בבוץ בחיפוש אחר חרקי מים, תולעים ושאר
מטעמים.
קבוצה די גדולה, של כמה עשרות נחליאלים לבנים
התקבצו אף אם על גדת הנחל. אלו הם הימים האחרונים שלהם כאן, באגן הים התיכון, לפני
שיצאו לדרכם לאזורי הקינון באירופה הקרובה ובארצות הצפון הרחוקות יותר. דיברנו על
כך שציפורי שיר ובכלל עופות קטנים, נודדים בשעות הלילה ולא ביום – כמו אותה להקת
עגורים שראינו לאחר מכן. הנדידה האקטיבית של הציפורים ה"קטנות" מצריכה
השקעת אנרגיה רבה! לכן נדידתן בשעות החשכה היא אופציה יחידה שרק אז גופן אינו
מתחמם מדי בזמן המאמץ ובנוסף הן יכולות לבלות את שעות האור במנוחה וחיפוש אחר מזון
= אנרגיה. ואז באו העגורים...
כל הכבוד לדורון שהרים את ראשו ומצא את הלהקה
המרשימה הזאת – כ300 עגורים אפורים! במבנה חץ גדול ומדוייק. האם אתם יודעים מדוע
מיני עופות מסויימים משתמשים במבנה חץ שכזה? כתבו לי אם כן...
העוגורים, דרך אגב, הם דוגמה נפלאה למשפחתיות
בריאה וכדי לחנוך את בני המשפחה הצעירים במסלולי הנדידה הנכונים הם נודדים בתאים
משפחתיים שמלוווים בתקשורת קולית רציפה: "גרוס גרוס" – זהו שמו המדעי של
העגור האפור, וכך הם גם נשמעים בזמן שהם משוחחים זה עם זה, על הקרקע ובאוויר.
במקרים רבים (ובמקומות שקטים יותר) העגורים נשמעים הרבה לפני שהם נראים – בזכות
השמע אותם קולות אופייניים.
הסיסים הם ציפורים מופלאות! הם אוכלים
באוויר, ישנים באוויר – לפעמים בגבהים עצומים. והם מבלים באוויר יומם ולילה, במשך
חודשים ארוכים, עד שמגיעה עונת הקינון. הסיסים אוספים חומרי קינון באוויר וכפי
שזכינו לראות, אפילו מזדווגים באוויר! זה רק מוכיח לנו כמה שהם טייסים מופלאים...
נציגים מסויימים מסדרת הסיסאים נחשבים לאלופי ממלכת העופות בטיסה מהירה "ישרה
ואופקית", רק בעזרת הנעת כנפיים, ולא על ידי צלילות ושימוש בגראוויטציה.
הסיסים שאנחנו ראינו הם סיסי חומות וקל לזהות אותם בזכות צבעם הכהה וצווחותיהם
הבלתי פוסקות. בשכונות רבות בארץ, שם הם מקננים בסדקים וחורים במבנים, מבצעים
הסיסים טיסות ראווה מרשימות.
ומה עוד היה לנו שם?
פרושים, ובעיקר פרושות (אני הבחנתי אך ורק
בזכר אחד מבין עשרות הפרטים שראינו). מתוך אנציקלופדית החי והצומח של ארץ ישראל:
"לשני הזוויגים הרגלי נדידה שונים. השם המדעי coeles פירושו ללא נישואין והוא ניתן להם משום שכל הפרושים שחורפים
בשוודיה הם זכרים. זהו גם מקור השם בעברית: הקבות מקדימות לצאת לנדידת הסתיו, הן
נודדות לרוב רחוק יותר מהזכרים ומאחרות לשוב לאזורי הקינון בשבועיים לערך. בארץ הם
חורפים לרוב זה לצד זה, אם כי מספר הנקבות רב יותר. הפרושים מגיעים לישראל בסוף
חודש אוקטובר. הזכרים נוטשים לרוב כבר באמצע פברואר ואילו הנקבות שוהות עד לסוף
מרס..." מעניין.
בנוסף ראינו גם עלוויות חורף בודדות, ירגזים,
צופיות, חוחיות, תורי צווארון, עורבים ועורבנים, זוג שחרורים, בולבולים, בזבוז
מצוי (נקבה אחת), סבכי שחור ראש ודוחל שחור גרון זכר. אה... כן, היו גם כמה
קורמורנים.
עד לפעם הבאה,
ערד
הדף מאוכסן באתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית
25/12/2009
עופות מים בנחל
צילום:
עגורים בנדידה צפונה
צילום: