סיפורם של
גוזלי צוצלת
שעה הייתה ארבע אחה"צ. הטלפון צלצל . תמר
מפארק הקופים הייתה על הקו.
"אני צריכה את עזרתכם" - אמרה.
בטח יש בעיה עם איזה חיה או ציפור שלא מדיירי
הפארק. חשבתי.
"מה קרה?"שאלתי.
"הורידו את הסככה של המזנון", אמרה.
"ועם הסככה נפל קן של צוצלת על שני גוזליו. אין לי מי שיכול לטפל בהם
עכשיו."
לא היה לי ספק. ברגע שיוסי ישמע על כך הוא כבר
יהיה בדרך לפארק לאסוף את הגוזלים.
"אנחנו באים" – אמרתי.
הצוצלות מקננות בכוכים, על עצים בצמתים של
ענפים עבים, על אדני חלונות, בחרכי סככות, ואכן משם צנח לו הקן על שני גוזליו.
הקן היה עשוי כמיטב המסורת ממקלעת זרדים דקים.
פנים הקן, מקום מושב הגוזלים לא מרופד במוך כמו למשל קן עורבים. גוזלי
הצוצלת יושבים כנראה בנוח, גם על מקלעת הזרדים.
מצבם הבריאותי נראה מצוין. יוסי מישש את הזפק
שהיה מלא, מה שהעיד על כך שהוריהם האכילו אותם לא מכבר.
"שימי לב, כשהם רוצים ללשלש, הם דוחפים את
ישבנם את מחוץ לקן, מלשלשים וחוזרים למרכז. אבל בימים הראשונים של
חייהם ההורים הם שמנקים את הקן וזורקים את הלשלשת החוצה."
שמנו את הקן בתוך מגש גדול שאותו שמנו בכלוב
ואת הכלוב בחדר אמבטיה. סגרנו את הדלת עם המפתח, וכל זאת כדי להגן עליהם מעדת
החתולים המסוקרנת, בני ביתנו המזונבים.
"הם צעירים מאוד." קבע יוסי.
"בשלב הזה צריך להאכיל אותם בחלב יונים."
"מאיפה תביא חלב יונים?" שאלתי.
"לא ידעתי שליונים יש חלב. אף פעם לא ראיתי עטינים אצל יונים"
יוסי צחק. "אין להם חלב מהסוג שאת חושבת
עליו. היונים יוצרים את חלב היונים בפיהם. הם מלקטים גרגירים ואוספים אותם לתוך
הזפק, שם הם מתרככים לכדי עיסה ועם העיסה הזו המרוככת מאוד והרטובה מאכילים את
הגוזלים. לזה אנחנו קוראים חלב יונים."
"וזה מה אתה תעשה? מהיכן תתחיל ללקט
זירעונים?"
"אני אעשה חיקוי לחלב היונים. יש לנו בבית
תירס וקוואקר?"
"כן" עניתי
"אז אין בעיה."
יוסי בישל את התירס עד שהתרכך מאוד. אחר כך
בישל קצת קוואקר, מעך את התירס וערבב אותו עם הקוואקר החמים. "אפשר לטחון
בבלנדר גרגירי חיטה שעורה ודורה ולעשות את אותו דבר" - אמר.
"ומה עכשיו?" שאלתי מתבוננת בעיסה
הצהבהבה. "הם יפערו את המקור?"
"לא. יש שתי טכניקות, או לפתוח להם את
המקור בכוח ולדחוף לשם אוכל, או שאחקה את ההורים שלהם. ההורים אוספים את האוכל
בזפק, והגוזל תוחב את מקורו אל תוך המקור הפעור של ההורה ושואב את העיסה."
"ומה אתה מתכוון לעשות?"
"הנה," אמר. הוא לקח לפיו כף מהעיסה,
הרים גוזל אחד אל מול פיו. הגוזל רפרף בכנפיו, השמיע המיות נמרצות, וניסה לדחוף את
מקורו ל... אפו של יוסי. יוסי הראה לו שהוא טועה וכיוון את המקור לפיו. רק חש
הגוזל שהגיע למקום הנכון, פער את מקורו לתוך העיסה ויוסי דחף ללועו את האוכל
בעזרת הלשון. בינתיים הגוזל השני ניסה לטפס על דפנות המגש, תוך שהוא מרפרף ומשמיע
המיית טרוניה. אני גם רוצה לאכול.
יוסי הניח את הגוזל האחד ופנה לשני. בסופו של
תהליך ההאכלה היו לנו שני גוזלים שבעים מלאי זפק, אך מכיוון שהוא לא צוצלת הורה
מקצועי, השולחן והרצפה היו רבודים בקרעי עיסה צהבהבה ודביקה. "מי מאכיל
אותם? שאלתי. האבא או האימא?"
"שניהם," אמר.
"במקרה שלנו" אמרתי, "נראה לי
שרק האבא..."
הצוצלות גדלו מיום ליום. הפלומה הרכה
התחלפה ברובה, ונוצות בקעו מעורם והתחילו להתארך. גם הזנב התחיל להסתמן
בברור. יוסי החליף את המזון והתחיל להאכיל אותם בגרגירים ללא טחינה.
"עכשיו הם צריכים גם לשתות" – אמר.
"איך תיתן להם לשתות? גם מהפה שלך?"
"לא."
הוא לקח כוסית קטנה , מילא אותה במים וקרב את
ראשו של הגוזל המגודל לתוך המים. הגוזל חש ברטיבות, גמע לגימונת
והוציא וניער את המקור. כך פעמיים.
"זהו, הוא שתה בפעם הראשונה בחייו,"
אמר יוסי ונפנה לשני.
מלאכת ההאכלה נעשתה קשה יותר, שכן הגוזלים
המגודלים היו חסרי סבלנות מחד גיסא, ופתחו כישורי קפיצה תעופה קצרה מאידך גיסא, כך
שבעוד האחד אוכל לשבעה היה השני קופץ על ראשו של יוסי ומנסה משם להגיע לפיו.
במקביל להאכלה, התחיל יוסי לפזר להם בכלוב גרגירי חיטה, שיעורה ובורגול, והגוזלים
שכבר נראו כמו צוצלות אמיתיות התחילו לנקר. תוך שבוע ניתן היה לגמול אותם מההאכלה
מפה לפה לחלוטין.
"עכשיו הם צריכים ללמוד לעוף למרחק",
אמר.
"איך?" שאלתי. "אם ניתן להם
להתאמן בחדר, תהיה פה מהומה אמיתית!"
"ייתכן שהחתולים לא יעשו להם כלום אבל אני
מעדיף שלא יהיה בכלל קשר עין אחד עם השני כי חלילה הצוצלות עלולות ללמוד לא לפחד
מחתולים. ואני מעדיף שיישמר להם האינסטינקט הטבעי לשמור מרחק ממזונבים
למיניהם"
נראה היה שהם צריכים לחזור למקום בו נולדו.
חזרנו לפארק. תמר הכינה להם מתחם סגור
גדול מאוד שבו גרו אווזים קטנים שזה בקעו מהביצה, עם אימא אווזה ליד בריכה קטנה
וזאת עד שיגדלו ויצאו לבריכות שבפארק.
הצוצלות עפו היישר לראש ענף גבוה והתבוננו משם
על העולם החדש. שמנו להם אוכל ומים ונפרדנו מהם לשלום.
"אם את רואה שהם עפים טוב, פתחי להם את
המתחם," אמר לה יוסי
"וודאי".
עבר שבוע וקיבלנו דיווח שהצוצלות עפו להן
לגורלן. אולי הן מתכוננות להקים דור חדש, ואנו מקווים שימצאו מקום יותר טוב לקנן
מאשר בכוכי סככה המועדת לפורענות.
תמונות של גוזלי הצוצלת
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הנחיות להאכלת גוזלי יונה למינה:
כשהם קטנים מאוד יש להכין מה שנקרא "חלב
יונים" כלומר לטחון בבלנדר גרעיני חיטה או שעורה או דורה, או כל אחד משבעת
מיני הדגן, לערבב עם מעט מים כדי להגיע לעיסה מוצקה יחסית, לא נוזלית!. את העיסה
יש להחזיק בפה קרוב לשפתיים על הלשון, להכניס את המקור של הגוזל לתוך הפה ולכוון
אותו לעיסה. הוא יאכל בתוך הפה, תוך רפרוף כנפיים.
(טכניקה אחרת קשה יותר היא הכנסת המזון לפה תוך
פתיחת מקור בכוח).
מגיל שבועיים שלושה בערך אפשר להפסיק לטחון את
הגרגירים ולהחזיק את הגרגירים שלמים בפה והם יאכלו גרגירים שלמים.
אחרי ההאכלה אפשר לשים כוסית קטנה עם מים ולשים
חצי מקור בתוך המים ואז הם ישתו לבד שתיים שלוש לגימות בלבד. לא לתת מים לפני גיל
שבועיים / שבועיים וחצי.
ההאכלה לפה היא עד זאת עד גיל לפחות
חודשיים / חודשיים וחצי. אבל מגיל חודש וחצי אפשר לפזר לו
גרגירים והוא יתחיל לנקר לבד לסירוגין עד שיגמל
ולא יצטרך לאכול יותר מהפה של המטפל.
עצה הנכונה לכלל הגוזלים (לאו דווקא רלוונטי
לגוזל סיס שכן הסיס רוב זמנו טס באוויר בגובה רב.):
למנוע מהם קשר עין עם חתולים או שאר בעלי החיים
בבית, שהם משמשים להם טרף טבעי. (עורב, עורבני, דרור, פשוש
וכדומה.) כשציפורים אלו רואות חתולים
מבעד לכלוב, שלא עושים להם כלום, הם לא יפחדו מהם גם כשיגיע יום שחרורם,
ומהר מאוד עלולים ליפול לטרף לשיניהם של חתולים
אחרים שלא הכירו אותו.
סיפור זה ועוד רבים אחרים תוכלו לקרוא בספר
" חתולים וחיות אחרות "
מאת בלהה קלישר הזז בהוצאת
"אסטרולוג".
חזרה
לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית