תור מצוי

צילום: שלומית ליפשיץ

שם לטיני: Streptopelia turtur

שם אנגלי: Turtle Dove

שם ערבי: קמרי, אוטורוע'ולה قمري\حمام رقطي

מקור השם:

התור הוא שם מקראי ומקורו בצליל המיית העוף. גם בשמות באנגלית, ערבית ובלטינית מופיע הצליל 'תור'.

סימני זיהוי:

יש בסוג תור 16 מינים. בארץ מוכרים 3 מינים נפוצים: הצוצלת, תור-הצווארון והתור-המצוי. מבין השלושה - התור המצוי הוא המהודר ביותר. התור שייך למשפחת היוניים Columbidae. צורתו של התור-המצוי אופיינית לבני המשפחה – גוף קצר ומגושם, צוואר קצר וראש קטן. המקור קצר, עדין וחלש, מתעבה קרוב לקיצו וצר יותר במרכזו . הרגלים קצרות. חלק מהנוצות קצותיהן מתפוררים לאבקה דמוית פודרה, שבה סכות בנות משפחת היונים את נוצותיהן כדי להגן על הנוצות מהרטבה (שלא כמו אצל רוב הציפורים אצלן יש בלוטת שומן לשם כך). הסוג תור נבדל מהיונה בכך שהוא קטן יותר, גזרתו דקה יותר, פיסת רגלם חשופה מנוצות, כנפיהם קצרות יותר וזנבם ארוך יותר.

גבו של התור-המצוי חום ערמוני, מנומר בכתמים אפורים כהים. גחונו וצווארו ערמונים סגלגלים ובכל צד של הצוואר יש כתם לבן מפוספס בפסים שחורים אחדים. הזנב שחור, שוליו וקצהו לבנים. קשתית העין צהובה והיא מוקפת בעור אדום. הרגליים אדומות חומות. הזכר והנקבה דומים מאד. הנקבה מעט חיוורת יותר מהזכר. אורך הגוף – כ 28 ס"מ, אורך הכנף כ 17 ס"מ, מוטת הכנפיים – כ 50 ס"מ, המשקל כ 145 גרם.

צוצלת (מימין) – תור (משמאל)

צילום: שלומית ליפשיץ

חברותיות:

בעונת הקינון מצויים התורים בזוגות. בתקופת הנדידה והחריפה הם בלהקות.

תפוצה בעולם:

התור נפוץ על פני מרבית אירופה ואסיה, למעט צפון בריטניה. מצוי בנופים פתוחים עם עצים פזורים , יערות דלילים, יערות פארק, שולי יער ומטעים.

תפוצה בארץ:

נפוץ בצפון הארץ ובמרכזה. וכן סביב ישובים בדרום .

עונתיות ושכיחות:

כל אוכלוסיותיו של התור-המצוי נודדות בסתיו דרומה. הוא חורף ברצועת הסהל שמדרום לסהרה, מסנגל ועד סודן. בארץ התור-המצוי מקייץ, ומצוי בין אפריל לספטמבר. מועדי ההגעה הקבועים שלו לארץ , כמו גם של ציפורים אחרות הובחנו כבר בימי קדם ומובעים בפסוק 7 בספר ירמיהו : " גַּם-חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם, יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ, וְתֹר וסוס (וְסִיס) וְעָגוּר, שָׁמְרוּ אֶת-עֵת בֹּאָנָה".

בסתיו חולפות בארץ אוכלוסיות צפוניות יותר של התור -המצוי בדרכן לאפריקה ואז נראות להקות ענקיות של מאות ואלפי פרטים בשדות. יש הבדל בפרטי האוכלוסייה המקייצת והאוכלוסייה החולפת: אלה המקייצים שייכים לתת מין S.t. aernicola ואילו החולפים שייכים לתת-מין צפוני גדול וכהה יותר הנקרא turtur S.t..

תזונה:

התורים-המצויים אוכלים מזון צמחוני בלבד, זרעים ועלים, שהם מלקטים על פני האדמה. מאפיין מיוחד נוסף של התורים, כמו גם של כל משפחת היוניים, הוא מנהגם לשתות על ידי טבילת מקורם במים ולגימה, שלא כמו רוב הציפורים שבדרך כלל מושכות מעט מים במקורן ואז מרימות את ראשן כדי לאפשר למים לזרום ללוען.

קינון ודגירה:

התור מגיע לארץ בלהקה. בסמוך להגעה מתפצלת הלהקה לזוגות זוגות שמקננים בטריטוריות נבדלות אלה מאלה. לאורך כל האביב והקיץ מרבה התור להשמיע את קול ההמיה שלו שנשמע כמו חזרה על המילה תור-תור-תור. כחלק מתהליך החיזור מבצע התור הזכר מעופי ראוה בהם הוא עולה מעלה, משיק את כנפיו במשק כנפיים ואז צולל. הקן נבנה על עץ או שיח גבוה בגובה 2-3 מטר מעל הקרקע. הנקבה יושבת במקום הקן והזכר אוסף זרדים ומגיש לה לסדור הקן. מבנה הקן דליל וללא ריפוד. בתטולה 2 ביצים לבנות. הביצה מארכת ושני צידיה כדים. הדגירה מתחילה מהטלת הביצה הראשונה . הנקבה דוגרת בלילה ובבוקר והזכר בצהריים ואחרי הצהרים עד הערב. משך הדגירה כ 15 יום. הגוזלים בוקעים בהפרש של יום זה מזה. עורם כהה והם מכוסים פלומה, המזהיבה בגיל 4-5 ימים. ב 4 הימים הראשונים מאכילים שני ההורים את הגוזלים ב"חלב יונים", שפירושו – נוזל סמיך שנוצר מתאי דופן הזפק שלהם ( כמו גם אצל כל בני משפחת היונאיים), אצל זכרים ונקבות כאחת, בהשפעת ההורמון פרולקטין המופרש במהלך הדגירה. זהו מזונם הבלעדי של הגוזלים בימיהם הראשונים. כדי לאכול את "חלב היונים" מחדירים הגוזלים את מקורם ללוע הוריהם ולכן הנוצות בראשם מאחרות להתפתח. יצירת חלב היונים נפסקת בהדרגה ואז מאכילים ההורים את הגוזלים בזרעים מעוכלים למחצה מהזפק. בשונה מגוזלי רוב הציפורים, נוהגים הגוזלים ללשלש בתוך הקן ובשוליו וזאת כדי ללכד את הזרדים הבונים את הקן הדליל. בגיל 15 – 18 יום נוטשים הגוזלים את הקן אבל ההורים ממשיכים להאכיל אותם גם מחוץ לקן עד גיל 20 יום. בדרך כלל מספיקים התורים שני מחזורים קינון עד סוף אוגוסט ואז הם מתלהקים ונודדים דרומה.

גוזל צוצלת ( אופייני לכלל היוניים) – שימו לב להפרשות שבשולי הקן המחזקות אותו

צילום: דורון להב

התורים והאדם:

בני משפחת היוניים הפכו לסמל של אהבה – כנראה בגלל הרגלי החיזור הנלהבים של הזכרים והנאמנות של בני הזוג זה לזה. היונים והתורים היוו מזון לאדם בימי קדם ומוזכרים בתנ"ך ברשימת החיות שניתן להגיש מנחה לאלוהים.

התור המצוי היה נפוץ בארץ יותר בעבר והתמעט , כנראה בגלל תחרות מצד הצוצלת ותור הצווארון.

התור מוזכר רבות בתנ"ך. לדוגמה בפסוקים הבאים:

וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן: ויקרא פרק יב פסוק ו

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ: שיר השירים פרק ב פסוק יב

גַּם-חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם, יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ, וְתֹר וסוס (וְסִיס) וְעָגוּר, שָׁמְרוּ אֶת-עֵת בֹּאָנָה;ירמיהו (ח' 7)

כשמתנשקים - עוצמים את העיניים

צילום: יהודה כץ

ממנהגי האהבה של היונים

צילום: שלומית ליפשיץ

תור מצוי

צילום: רותי שולר

מקורות מידע ואתרים נוספים:

1. אלון, עזריה – עורך, פז, עוזי,( 1986 ) האנציקלופדיה החי והצומח בא"י, כרך 6 הוצ' החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון.

2. מויאל, חיים.( 2004 ), לקסיקון שמות החולייתנים בישראל. הוצ' טבע הדברים.

3. התור בויקיפדיה

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%A8_%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%99

4. Seymour Simon, Roland F. Eisenbeis (1965) DOVES AND PIGEONS, Nature Bulletin No. 183-A   March 13

נדלה מתוך http://www.newton.dep.anl.gov/natbltn/100-199/nb183.htm

5. צילומים יפים של תור מצוי http://www.zapar.co.il/turtle%20dove.html

6. בולים של התור המצוי: http://my.ort.org.il/holon/birds/aj4.html

8. היוניים בשפה העברית: http://www.safa-ivrit.org/fauna/yona.php

9. מידע על צוצלת http://www.yardbirds.org.il/daf/sterptopelia_senegalensis.htm

10. התור המצוי הופך להיות מין אדום – מין בסכנת הכחדה – באנגליה.

ליקטה וערכה שלומית ליפשיץ. סייע בעריכה – דורון להב

shlompof@netvision.net.il

לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il/

14/07/2012