שלדג לבן חזה
צילום: נינו
שם אנגלי: White-throated Kingfisher
שם לועזי: Halcyon smyrnensis
שם ערבי: אלסמאק אביַד אלסאדר السماك
ابيض الصدر
סימני זיהוי בולטים: השלדג לבן – החזה או בקיצור לבן-חזה הוא
השלדג הנפוץ בישראל, והוא בולט הן בצבעיו העזים והן בקולו החזק. ראשו ובטנו
חומים, בגבו ובכנפיו נוצות בגוון
תכול-טורקיז עז, צבע זה בולט במיוחד בעת המעוף.
בחזהו מתבלט כתם לבן גדול שהעניק לעוף את שמו.
מידות: זהו עוף קטן עד בינוני: אורך גופו 30-
תיאור: הגוף מכונס, הצוואר קצר, הראש גדול, והמקור ארוך, חזק
ומחודד. פיסת הרגל קצרה וחלשה,
והאצבעות עדינות, ארוכות למדיי ומחוברות בבסיסן זו לזו. הכנף קצרה, רחבה למדיי
והקצה שלה מעוגל. כמו לכל סדרת הכחלאים – ברגליו 4
אצבעות, אשר שתיים מהקדמיות מאוחות לרוב ארכן אין הבדלים בצבע הניצוי
בין עונות השנה בין הזכר לנקבה.
מינים דומים בארץ: במשפחת השלדגיים יש בארץ
שלושה מינים; שניים מהם יציבים והם לבן
החזה והפרפור העקוד ( Ceryle rudis) שצבעו שחור לבן, ואחד חורף ( השלדגון). ניתן לפעמים להתבלבל בין לבן החזה לשלדגון (שלדג גמדי)
Alcedo atthis,
בגלל שלשניהם צבעי טורקיז בוהקים, אם כי השלדגון קטן בהרבה.
פרפור עקוד זכר
צילום: אבי בלומן
חברותיות: חי לבדו או בזוגות טריטוריאליים. קיים קשר מונוגמי בין בני
הזוג הנמשך משנה לשנה.
התנהגות: לבן החזה מרבה לעמוד בעמדות תצפית נישאות קבועות
בנחלתו: ענף, חוט חשמל, כלונס גדר או פינת גג. מעמדה כזו הוא עט על טרפו.
מחוץ לעונת הקינון הוא שקט כמעט לחלוטין.
בתחילת עונת הקינון הוא מרבה להשמיע את קולו שעצמתו מהחזקות בין קולות העופות
בארץ. ללבן החזה שני טיפוסים עיקריים של קולות: האחד מושמע מעמדות התצפית; ראשו
נטוי אז בזווית ישרה אל גופו. זהו קול סלסול צרחני, מעין צהלה הנשמעת כמו טררר. הקריאה נמשכת כשתי שניות, וחוזרת על עצמה פעמים
אחדות. קצב צריחתו גובר בעת פגישתם של שני בני הזוג או כשמופיע פולש. הקול השני
מושמע בעצמה רבה עוד יותר בעת שלבן החזה עף מתצפית אחת לאחרת, או כשהוא נס בבהלה
ממקומו. הוא משמיע אז קריאות קצובות וצרחניות בעלות תו אחד או תו כפול.
טרף קטן הוא בולע תוך כדי מעוף. טרף גדול יותר
הוא נושא אל אחד מ"שולחנות האכילה" שבנחלתו. הוא מטיח את הטרף המפרפר,
ובולע אותו לאחר ששיתקו כליל. את השיירים הבלתי נעכלים הוא פולט כצנפות המתפוררות
עד מהרה.
תפוצה בעולם: אוריינטלית
ומשתרעת למלוא רוחבה של אסיה הדרומית, מהפיליפינים, תאילנד והודו ועד לחופי
טורקיה, בה הוא זכה בשמו המדעי על שם העיר סמירנה שהוא
שמה היווני של איזמיר. כל אוכלוסיותיו יציבות, אך הוא עשוי לשוטט בחורף. לא מצוי
באירופה.
בתחומי תפוצתו תוארו 6-3 תת מינים. תת המין המצוי
בישראל H. s. smyrnensis הוא המערבי שבהם,
והוא מצוי בין צפון מערב הודו לטורקיה.
תפוצה בארץ: בצפון הארץ ובמרכזה, בצפון הנגב וליד יישובים בבקעת ים
המלח ובעמק הערבה עד אילת.
בשנות ה - 30 הוא דגר בארץ רק בעמק החולה,
לאורך חופי הכינרת והירדן, והיה מזדמן לאזור החוף רק בחורף. מאז, בעקבות הגדלת
שטחי השלחין, ובעיקר במשך שנות ה- 50 וה- 60 הרחיב את
תחומיו, והפך ליציב בכל העמקים בחבל הים תיכוני ואף עלה לתחומי ה
מקומות החיות בישראל: ליד גופי מים
שונים כגון ביצות, ברכות דגים, תעלות ושדות לחים, אך הוא מרבה להימצא גם בנופים
כפריים, בתחומי מטעים דלילים, בגינות נוי ובפארקים בעיר ובשדות שלחין שבשוליהם
צומחים עצים - הרחק מכל מקווה מים. הסברה היא שהרחבת שטחי השלחין בארץ, ואפשר כי בנוסף לכך
גם השמדת הנצים כתוצאה מאכילת מכרסמים מורעלים בשדות החקלאיים, גרמו להתפשטות
ניכרת בתחומי תפוצתו של לבן החזה בארץ.
עונתיות בארץ
ושכיחות: יציב, שכיח.
תזונה: ליד מקורות מים לבן החזה ניזון מדגים, ראשנים של דוחיים, ודוחיים בוגרים
כאילניות וצפרדעים. הרחק ממקורות מים תפריטו משתנה ומכיל ערצבים, זוחלים שונים
(זיקיות, חומטים, נחשים), וכן סרטנים, חגבים וחיפושיות, ציפורי שיר (פשוש, דרור,
חוחית, אדום חזה), אפרוחי חגלה
ומכרסמים כעכברי בית ונברנים. את אלה האחרונים הוא מרבה לצוד בעיקר כשהוא מביא
מזון לגוזליו.
קינון ודגירה: תקופת הקינון מתחילה באמצע חודש מרס ונמשכת עד ראשית
אוגוסט. בפרק זמן זה משלימים כנראה אחדים מהזוגות שני מחזורי קינון.
שני בני הזוג חופרים מחילה אופקית בקיר עפר - בגדות
של ברכות דגים, במצוק כורכר, בשולי כביש, בקיר של מחצבת עפר ועוד. לעתים מתנחל לבן
החזה בקן נטוש של שרקרק.
גובה פתח הקן לרוב
השלדג נאחז ברגליו בקיר ומכה בו במקורו. שני
בני הזוג משתתפים בחפירת המחילה ולעתים קרובות הם עומדים אז סמוכים זה לזה. הם
גורפים את האדמה הנחפרת החוצה באמצעות רגליהם.
מדי פעם נערכים ביניהם טקסי חיזור ססגוניים: הם פורסים את כנפיהם, מותחים
את צווא
לעתים קרובות אפשר להבחין סביב מחילת הקן
בהתחלות חפירה אחדות. השלדג מתחיל לחפור, אך אבן גדולה או לחלופין פריכות המצע,
מאלצים אותו לשנות את מיקומה של החפירה. לרוב דוגר כל זוג לעצמו, אך באזורים
עניים, באתרים מתאימים לקינון, אפשר למצוא קנים במרחק של מטרים אחדים בלבד זה מזה.
תכופות שבים לבני החזה ודוגרים באותה מחילה שנה אחר שנה. מחילה הנמצאת בשימוש
ניכרת בשיירי מזון ליד פתחה ובעקבות רגליים משני צדי פתחה.
בתטולה של לבן החזה 6-4 ביצים. הביצה עגלגלה, וקליפתה
לבנה, חלקה ומבריקה. גודלה
ביום פריחת הגוזלים מהקן צרחותיהם של השלדגים
מגיעות לשיאן. ההורים ממשיכים להאכיל אותם עוד שבועות אחדים, וקולות ההאכלה
הטיפוסיים ממשיכים להישמע למרחוק.
פרטים מיוחדים: נוצותיו של
לבן החזה שימשו בסין להכנת קישוטים, ואת עורו על נוצותיו הצבעוניות ייצאו
מדרום-מזרח אסיה כקישוטים. מקור השם הלועזי – של המשפחה – Alcedinidae
הוא באגדה יוונית על אלקיוני, אשתו של קיאוכס מלך תסליה אשר טבע בים. אלקיוני
האוהבת קפצה אל גווית בעלה ואז צמחו לה כנפיים והיא הפכה לעוף והמריאה –
עוף זה הוא האלקדו או האלסדו
. את השם העברי שלדג – חידש ח.נ. ביאליק.
האם
השלדג לבן החזה הוא השלך המקראי
מקורות ומידע נוסף :
3. מקנני חורים
http://www.yardbirds.org.il/daf/hole%20nesting%20birds.htm
4. שלדג לבן –חזה בויקיפדיה לקישור
לחצו כאן
5. לבן החזה בבולים: http://israelibirdsstamps.yardbirds.org.il//aq1.html
6. מצגת על שלדג לבן חזה בשלולית החורף ( באסה ) בהרצליה
: http://www.yardbirds.org.il/ecology/makor.pps
ליקטה וערכה שלומית ליפשיץ
תודות על הסיוע בליקוט החומר להדס כץ שדה חן ולדורון להב
לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית
23/08/2010