מקנני חורים

חורים למיניהם הם מקומות הגנה מצוינים לביצים ולגוזלים. לעופות רבים יש מקור המותאם גם לקדיחת חורי קינון. הנקרים קודחים חורים באותה פעולת מקור המשמשת אותם ללקט חרקים מהעצים. שלדגים המקננים בחורים בגדות נחלים ובריכות תוחבים את מקורם החד לאדמה הלחה שעל גדות הנהר לשם חפירה, תוכים משתמשים במקוריהם המאונקלים כדי לסלק פיסות עץ רקוב בכדי להגדיל חורים המשמשים להם לקינון, השרקרקים, שלהם מקורים ארוכים ודקים, מטילים את עצמם במקורים שלופים על צוק מאבן חול ומנקרים בו שוב ושוב עד שנוצרת שקערורית עמוקה דיה שמאפשרת להם לנחות ולהמשיך לחפור את קינם בצוק מתנוחת עמידה.

הנקר הסורי הוא הציפור היחידה בארץ שחוטבת חורים בגזעי עצים. חורים אלה, הנותרים לעיתים נטושים, נתפסים על ידי ציפורים אחרות, חובבות חורים שאינן חוטבות, כגון ירגזים, דרורים, דררות, דוכיפת ואף מאינות. עומק המחילות והחורים הנחפרים מפתיע: הנקר חופר מחילה מאוזנת באורך של כ 10 – 15 ס"מ ואז מעמיק בעץ במאונך לעומק של כ 40 ס"מ שם הוא חוטב את תא הקינון. שרקרקים, שלדגים כחלים ופרפורים חופרים מחילת מאוזנות שארכן בין 100 ל 200 ס"מ. תוך כדי חפירה הם גורפים בין 7 ל 12 קילוגרם עפר!

כחל על רקע מצוק קינון

צילום: אבי בלומן

כחל

צילום: אבי בלומן

שרקרקים בפתח מחילות הקינון

צילום: רוני לזר

קיני נקר בברוש האחיות מציון – ירושלים

צילום: אבי בלומן

ציפורים אחרות אוהבות לקנן בחללים אפלוליים כגון גומחות ומערות בסלע או עליות גג – ביניהן התנשמת, הכוס, היונה, הבז האדום, סנוניות וסיסים. הכוס והדוכיפת יקננו אף בחורים בקרקע. יש ציפורים המאמצות לעיתים את מבני האדם - סנוניות הרפתות בונות קיניהן בחדרי מדרגות ובמגרשי חניה תת קרקעיים – הדומים בעיניהן למערות – למשל בבנין הסינימה סיטי ברמת השרון, בחניון צמרות בהרצלייה ובמקומות אחרים. סיסים ודרורים בונים את קיניהם בסדקים ובלבני קירות חלולים בבניינים ישנים.

קינון דרורים בסדק בקיר

צילום: דורון להב

צבע הביצים אצל רבות ממקננות החורים הוא לבן, דבר המסייע לציפור הדוגרת לראותן בחשיכה התמידית השוררת במקום הקינון. צורת הביצים אצל המינים מקנני החורים עגולה יותר מאשר ביציהן של הדוגרות בחוץ. צורה עגולה היא חזקה יותר. מאחר והחור הוא צר אין חשש שהביצים תתגלגלנה מהקן. חשש זה קיים אצל הדוגרות בחוץ, לכן אצלן יש יתרון לביצה בעלת צד חד וצד קד, צורה המונעת מהביצים להתגלגל החוצה מהקן.

מאפיין נוסף הקים בחלק מקיניהם של מקנני החורים הוא ריח רע העולה מהקן, שנועד כנראה לדחות טורפים פוטנציאלים. אצל דוכיפת ריח זה נוצר מבלוטת השומן. אצל התנשמות הבזים והנקרים משאריות ולשלשת שנצברים בקן.

חללי הקינון ננטשים, בדרך כלל, אחרי עונת הקינון, אך יש עופות שנוהגים להמשיך ולשון בהם גם מחוץ לעונת הקינון, למשל הנקרים והתנשמות. לעתים משמש הקן למספר עונות קינון.

הבעיות בקינון בחורים צרים הן עודף לחות, חוסר חמצן, הצטברות פחמן דו חמצני ולשלשת. הנקרים "פתרו" או "עקפו" את הבעיה בכך שקיצרו את זמן הדגירה ל 10 - 11 יום בלבד לעומת 17 יום שהוא אורך זמן הדגירה בציפורים אחרות באותו סדר גודל. במהלך הטיפול בגוזלים יש תוספת של חמצן לקן כתוצאה מהעלייה והירידה של ההורים במנהרת הקן המשמשת כעין בוכנת אוויר הדוחסת אוויר נקי לתוך הקן.

עופות מקנני חורים ניתן למשוך לקינון בתיבות קינון. על כך כבר נכתב במדור זה

דררה ליד חור הקינון שלה

צילום: רותי רם

מקורות מידע ואתרים נוספים:

1. אטנבורו ד. - כתב. פז ע. - עורך, מהדורה עברית. 1998. חיי הציפורים. הוצ' מודן

2. פז, עוזי. 1986, האנציקלופדיה לחי ולצומח בא"י, כרך 6 הוצ' החברה להגנת הטבע ומשרד הבטחון.

3. דביר. ע. מחוץ לסורגים כתבה על הדררה טבע וארץ כרך כ"ז יולי – אוג חוב 5 1985 . http://www.snunit.k12.il/heb_journals/aretz/27501.htm

4. ברנע. ע. העוף המתופף והקודח, מאמר, מאי 1989, טבע וארץ חוב ל"א 8 http://www.snunit.k12.il/heb_journals/aretz/318012.html

5. תיבות קינון – כתבה קודמת

6. מידע מורחב על הנקר הסורי: http://www.yardbirds.org.il/daf/dendrocopos_syriacus.htm

לאתר המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר הבית

http://www.yardbirds.org.il/

15/08/06