קיכלי רונן

קיכלי רונן

צילום: עמיר בלבן

שם אנגלי: Song Thrush

שם לטיני: Turdus philomelos

שם ערבי: סומנה מוטרבה السمنه المغرده

הקיכלי מוזכר בתלמוד "ארבעה מיני שליו הן אלו - שיכלי, וקיכלי, ופסיוני ושליו)" יומא ע"ה 72). כנראה שמקור השם קיכלי הוא מיוונית tzikhla. פירוש שמו הערבי הוא "השמן" על כי הוא מתאפיין בשומן רב בתקופת הנדידה ונחשב למעדן בארצות שונות בתקופות הקדומות וגם , לצערנו, כיום. חוקר הטבע אהרוני כינה אותו טרד, כי הוא מוטרד על נקלה וכן בגלל הדמיון של מילה זו לשמו הלטיני Turdus. רוב בני משפחת הקיכליים מזמרים היטב, ונמנים עם הטובים שבזמרי העופות. חלקם, כדוגמת הזמיר, שרים גם בלילה. משמעות שמו הלטיני של הקיכלי הרונן - philomelos הוא 'אוהב לשיר'.

למידע נוסף על משפחת הקיכלים לחצו כאן.

סימני זיהוי: ציפור שבהתנהגותה דומה לשחרור – מצויה על הקרקע בינות לשיחים וממהרת להימלט ולהסתתר עם כל הפרעה ולו גם קטנה. במראה היא דומה מעט לנקבת השחרור בגבה החום, אך נבדלת בכך שהחזה שלה בהיר ועליו כתמים חומים. הקיכלי הרונן גם קטן במעט מהשחרור. אורך גופו 23 ס"מ ומוטת כנפיו כ 36 ס"מ. בשונה מהשחרור - אין הבדל ניכר לעין בין זכר לנקבה.

התנהגות: כאמור, הקיכלי הרונן דומה בהתנהגותו לשחרור אם כי הוא חששן יותר. את שירתו היפה ניתן לעיתים לשמוע בימי שמש יפים בסוף החורף לקראת האביב. הוא נוטה לשיר את אותו פסוק מספר פעמים בזו אחר זו. על שום כך כתב המשורר רוברט בראונינג את השיר

That's the wise thrush; he sings each song twice over,
lest you should think he never could recapture
the first fine careless rapture!

בתרגום חופשי מאד: הנה הקיכלי החכם- הוא שר כל שיר פעמים - שמא – הוא לא יוכל לזכור את הפעם הראשונה, הספונטאנית והמלהיבה.

תפוצה בעולם: נפוץ בכל אירופה ובריטניה – מצפון ספרד ועד סיביר, למעט חלקים של ארצות הים התיכון. רוב אוכלוסיותיו, למעט האוכלוסיות של מערב אירופה, נודדות וחורפות בדרום אירופה, באגן הים התיכון ובדרום מערב אסיה – מזרחה עד אירן. הקיכלי הרונן נפוץ גם בניו זילנד לשם הובא והפך למין פולש. גם לאוסטרליה הובאו פרטים ושם מצויה אוכלוסיה באזור מלבורן.

תפוצה בארץ, עונתיות ושכיחות: חולף וחורף מצוי בצפון הארץ ובמרכזה מסוף אוקטובר ועד ראשית אפריל. בדרך כלל מצוי בלהקה של פרטים מועטים ועד עשרות פרטים.

תזונה: אוכל בעקר חסרי חוליות אותם הוא צד על הקרקע: חרקים, חלזונות, שלשולים ועוד. נוהג לעיתים להיעזר באבנים בתור סדן כדי לפצח עליהן את שריון החלזונות. אוכל גם פירות ואף עשוי לגרום נזק לזיתים.

קינון ודגירה: דוגר ביער, בחורש בפארקים ובגנים סבוכים. את הקן בונה הנקבה. היא מרפדת את פנים הקן בבוץ עם חלקי עץ רקובים המתקשים במשך הזמן, ללא ריפוד נוסף. היא מטייחת את פנים הקן ברוק עד שהוא מבריק. בתטולה 3-6 ביצים כחולות מנוקדות בשחור. הדגירה נמשכת 13-14 יום ומתבצעת בעיקר על ידי הנקבה. 2 ההורים מאכילים את הגוזלים. בגרות מינית בגיל שנה בערך.

פרטים מיוחדים:

מקור הקיכלים בארץ: פרט שטובע ברוסיה נמצא בארץ.

ירידה במספר פרטי הקיכלי הרונן באנגליה: באנגליה יש דאגה עקב ירידה מסיבית של כ 50 אחוז במספר הפרטים שחלה בין השנים 1974 ל 1999. מיחסים את הירידה בעיקר לצמצום במקורות המזון ובמקומות הקינון עקב שיטות חקלאות מתקדמות שגרמו להסרת הגדרות החיות ששימשו כבית הגידול לקיכלי הרונן.

ציד מסיבי בקפריסין : במסלול הנדידה של רבים מהקיכלים וציפורי שיר אחרות כגון סבכי שחור כיפה, הן חונות או חורפות בקפריסין ושם הן ניצודות ללא רחמים, כמו ציפורי שיר רבות אחרות, על ידי ירי וכן באמצעות דבק שהציידים מורחים על גבי הצמחים. הציד בקפריסין הוא מסורת ארוכת שנים. ההערכה היא שבספטמבר שנת 2002 נצודו לפחות 800,000 קיכלים בקפריסין ושהמהלך אותה שנה ניצודו שם כ 20 מיליון קיכלים. הערכה אחרת היא ש 12 מיליון ציפורים ניצודות בקפריסין כל בשנה, 9 מיליון מהן בזמן נדידת הסתיו. הציידים הקפריסאים שיכללו את שיטות הציד שלהם על ידי שימוש בקולות ציפורים וברשתות ערפל ובכך הם מצליחים ללכוד הרבה יותר ציפורים מאשר בעבר. התמריץ של הציידים הוא כספי- הציפורים מוגשות במסעדות כמעדן במחיר של כשטרלינג וחצי לכל ציפור!