עופות חורפים בישראל

כ 90 מינים של עופות חורפים בישראל. העופות החורפים, מגיעים במשך הסתיו ובחורף ושוהים בישראל בתקופת החורף. בסוף החורף ובאביב הם חוזרים צפונה, אל מקומות הקינון שלהם באירופה. הציפורים החורפות הנפוצות בחצר הישוב הן- נחליאלי, פרוש, אדום-חזה, עלווית, סבכי, קיכלי ועוד. בשדות נפוצות בתקופת החורף - זרזיר, דוחל-שחור גרון, קיווית מצויצת, בזבוז, זרעית, חכלילית-סלעים, דיות ועוד. במקווי המים נפוצות בחורף -האגמית, שחף האגמים, שחף צהוב-רגל, זרון-הסוף, כפן, אנפה אפורה, קורמורן מיגוון של מיני ברווזים ועוד.

לישראל תפקיד מכריע בשמירת והגנה על עופות אלה והישרדותם של מינים אלה, אשר חלקם חורפים כאן במספרים גדולים מאד. במסגרת המעקב אחר גודל האוכלוסיות של העופות החורפים, נערך מפקד עופות מים המתבצע על ידי פקחי רט"ג (רשות הטבע והגנים) ומתנדבים בכל שנה באמצע ינואר. במפקד שנערך בינואר שנת 2004 נספרו 97 מינים שונים של עופות במקווי המים, חלק ניכר מהם היו עופות חורפים. מספר העופות שנספרו אז היה כ 180,000! המינים החורפים המצויים במקווי המים במספרים שעולים על 10,000 פרטים, הם: קורמורן גדול, ברכיה, מרית, שרשיר, אגמית, שחף צהוב-רגל ושחף אגמים.

יש מיני עופות חורפים הנחשבים כגורמי נזק רב לחקלאות.

העגור האפור: יותר מ- 10,000 פרטים חורפים בעיקר בעמק החולה ומספרם עלה בהדרגה עד לכ- 17,000 אשתקד. העגורים ניזונים מזרעים וגרעינים, המצויים בשפע בשדות אשר נזרעו בראשית החורף ובמהלכו.

הקורמורנים והשקנאים ניזונים מדגים שאותם מגדלים בצפיפות גדולה בבריכות הדגים.

בעמק החולה נמצא פתרון (חלקי לפחות) לחלק מהקונפליקטים שבין העופות החורפים והחקלאים. מחקר שערך דן אלון, מנהל מרכז הצפרות הישראלי, הוביל אותו ליזום שתוף פעולה בין בעלי העניין השונים בעמק החולה: חקלאים, תיירנים, המועצה האזורית, קק"ל, רט"ג והחברה להגנת הטבע.. כתוצאה משתוף הפעולה פחת מאוד הקונפליקט שבין העגורים והחקלאים. מזה חמש שנים נוהגים להאכיל את העגורים, החורפים בלבד, בשטח שיועד לכך במיוחד עד לעזיבתם בחודש מארס ובמקביל, מסלקים אותם משטחי החקלאות באמצעים שונים. בכך מתאפשר מצב שבו 10-17 אלף עגורים יבלו את החורף בעמק החולה, יהוו אטרקציה תיירותית בלתי רגילה, ונזקיהם למגדלי גידולי השדה יהיו מינימאליים.

למידע נוסף -

http://www.birds.org.il/show_item.asp?itemId=2437&levelId=1204&template=191

וגם כאן -

http://www.birds.org.il/show_item.asp?itemId=2461&levelId=1204&template=191

קורמורן גדול עומד

קורמורן גדול

צילומים : אבי בלומן

הקונפליקט בין השקנאי המצוי, אשר כל אוכלוסייתו האירופית חולפת בישראל, לבין מגדלי הדגים, אף הוא בדרך למציאת פתרון בעמק החולה. הפתרון התבסס על מחקר שנערך על ידי ד"ר מרווה שמואלי, פרופ' עידו יצחקי ופרופ' זאב ארד. המחקר לימד כי חלק מהשקנאים חייבים לאכול בחנייתם בצפון ישראל, שאם לא-כן - ימותו. עיקר הנזק נגרם על ידי קבוצה זו. מכיוון שהשקנאים חייבים לאכול, כשמגדלי הדגים מגרשים אותם מבריכה אחת, הם עפים לאחרת וחוזר חלילה עד שמצליחים השקנאים לאכול מספיק כדי להמשיך בדרכם לאפריקה, לעתים כעבור ימים רבים ואף שבועות. הפתרון שהוצע באותו מחקר ויושם כ- 10 שנים (!) מאוחר יותר, בעידוד רט"ג, הוא בהעברת דגים חסרי ערך מסחרי, מבריכות הדגים למקומות חליפיים, אשר במשך עשרות אלפי שנים שימשו לשקנאים כמקומות מנוחה, התרעננות ואגירת כח להמשך הנדידה - שמורת החולה והאגמון, אשר נותרו כשרידים מהאגם וביצות החולה. כשמגיעים השקנאים המורעבים ונוחתים בעמק, מעבירים את הדגים לאגמון החולה ובמקביל, מסלקים את השקנאים מהברכות. פתרון זה מקצר מאד את השתהות השקנאים בארץ ובכך, מפחית את הקונפליקט בינם לבין מגדלי הדגים.

הקורמורן הגדול הוא עוף הניזון מדגים אותם הוא לוכד תוך כדי צלילה. האוכלוסיה של הקורמורן הגדול החורפת בישראל עלתה בשנים האחרונות והגיעה עד קרוב ל- 25,000 פרטים. עד לפני כארבע שנים, חרפו בעמק החולה כ- 8,000- 9,000 קורמורנים. מגדלי הדגים שם הוציאו ממיטב כספם כדי למנוע מהם לגרום לנזקים, בעיקר ע"י ירי והרג הקורמורנים, בהסכמת רט"ג ובתמיכתה. בעקבות מחקר שנערך ע"י ד"ר תמיר סטרוד, בהנחיית הפרופסורים גדי קציר, עידו יצחקי וזאב ארד, אשר הראה כי נזקי הקורמורנים אינם גדולים כפי שחשבו, הסכימו מגדלי הדגים להפחית את הרג הקורמורנים ול"שכנע" אותם לעבור למקומות אחרים, ע"י הפחדה בזיקוקי דינור ואמצעים נוספים. תוך 3 שנים פחת מספר הקורמורנים המגיעים לבריכות הדגים בעמק החולה ביותר מ- 80%. בהתאמה, פחת גם הרג הקורמורנים ופחתה ההוצאה הכספית של הדייגים, במידה דומה לכך.

צילום : דורון להב

שקנאים ועגורים באגמון החולה.

צילם : אבי בלומן

מקורות מידע

1. ע. אלון , עורך, פז, ע, 1986, האנציקלופדיה החי והצומח בא"י, כרך 6 הוצ' החברה להגנת הטבע

ומשרד הבטחון.

2. סוואנסון ל. גרנט פ. מולארני ק. צטרסטרום ד. 2003, הציפורים המדריך השלם לציפורי אירופה וא"י

הוצ' מפה והקבוץ המאוחד.

3. אתר האינטרנט הציפורים הנודדות אינן יודעות גבולות כתובת http://www.birds.org.il

4. א. הצופה, י. שקדי, 2004. סכום מפקד עופות המים, הוצאת רשות הטבע והגנים חטיבת המדע והשימור.

5. ד"ר תמיר סטרוד, ידע אישי.

04/12/2005