בס"ד

כיצד הציל משה רבנו את ארץ כוש ?

עיבוד לאתר אלי זערור

 

במדרש רבותינו (בילקוט שמעוני שמות רמז קס"ח) מובא המעשה של הצלת ארץ כוש ע"י משה רבנו מידיו של בלעם הרשע ובניו. כוש ניצלה ע"י משה שברוב תבונתו ידע את אופי הבריות וידע בדיוק איך לכבוש את העיר והנשק היה לא פחות ולא יותר החסידה !

וכך היה המעשה:

שם מלך כוש היה קוקנוס. ויהי היום והמלך הוצרך לצאת למלחמה נגד בני ארם, וכיוון שהיה צריך לעזוב עם צבאו מינה ממלא מקום שישמור על הסדר בעיר עד שובו. ממלא המקום היה בלעם בן בעור הרשע שגרם הרבה צרות לעם ישראל במדבר בצאתם ממצרים. שיצא המלך למלחמה בלעם תכנן לקחת את כס המלכות והצליח לשכנע בעזרת בניו ייניס וימברס את שאר העם להמליכו במקום המלך, ואכן כך קרה.

בלעם רצה להבטיח את מלכותו וידע כי המלך ישוב עם צבאו ויכבוש את העיר וישוב לכס המלוכה. לכן הכין תוכנית להדוף את צבא המלך בשובו. בלעם היה חכם בדרכי הרשע ותוכניות היו לו וכך עשו. בלעם ציווה על העם להגביה את חומות העיר משתי צדדיה. מהצד השלישי ציווה אותם לחפור הרבה בארות ולחבר אותם לנהר שסובב את ארצם. ואת הצד הרביעי ציווה למלא בנחשים ארסיים בין הסלעים.

כשחזר המלך קוקנוס עם צבאו לאחר שניצחו בקרב ראו את החומות הגבוהות וחשבו שהעם בנה אותם מאימת מלכי כנען אויביהם. כאשר הגיעו וביקשו לפתוח את השערים השערים לא נפתחו ואז ציווה המלך לפרוץ את השערים. כאשר הצבא התכונן לפרוץ את החומה עלו קשתים על ראש החומות והחלו לירות חיצים בצבא המלך והצבא נהדף ונסוג ובאותה מערכה מתו 130 מחיילי המלך. ביום השני ניסו מהצד השלישי ו-30 פרשים טבעו בבארות, אחר כך ניסו שוב להיכנס מהשער השלישי על ידי רפסודות, אבל בלעם ידע לסדר את זרימת המים כך שיוצרו מערבולות ועוד כ 200 חיילים נהרגו. ניסו מהצד האחרון הרביעי ושם הוכשו על ידי הנחשים ונגבו קורבנות נוספים.

כאשר המלך הבין את המצב הוא החליט לצור על העיר. באותו זמן ברח משה רבנו ממצרים לאחר שנתגלה שהוא הרג את המצרי שהכה את העברי,  והגיע לארץ כוש. באותו זמן היה משה בן 18 שנים וכאשר הגיע לפתח העיר ראה את המלך וחייליו מחוץ לעיר והמלך כולו דואג ומצר על מצבו. משה מצא חן בעיני המלך ונשאר שם. לאחר 9 שנים מת המלך קוקנוס, לאחר שעשו לו כבוד אחרון ישבו כל החיילים לדון על המנהיג ועל המשך הדרך. לבסוף הוחלט פה אחד להמליך את משה שהיה כולו מלא חכמה וצעיר לימים בן 27 שנים.

ביום השני למלכות משה ביקשו ממנו חייליו למצוא דרך לחדור אל העיר כיוון שמזמן לא ראו את בני משפחתם. משה ברוב חכמתו נתן להם את הדרך אשר ילכו בה וביקש שלא יפילו דבר מכל דבריו. וכך אמר: כל אחד ילך ליער ויחפש בראשי העצים קן חסידה שיש בו גוזלים ויקח גוזל ויגדל אותו. וכך עשו גידלו אותם ולימדו אותם לצוד.

שהגיע היום שבו החסידות היו מוכנות למשימה וגדולות מספיק ציווה משה להרעיבם למשך יומיים. לאחר מכן ציווה משה לכל החיילים לקחת כל אחד כלי מלחמתו וסוסו וכן את החסידה שגידל בידו, ולרכב לכיוון השער הרביעי שהיה מלא בנחשים. ותוכניתו הייתה שכאשר יגיעו לשם ישלחו את החסידות לכיוון השער והחסידות כבר יטפלו בנחשים. ובאמת כך עשו ולא נשאר מהנחשים שריד ופליט. ואז שראו שאין יותר נחשים הריעו בחצוצרה ופרצו לעיר והרגו ממורדי המלך

 כ  1100 איש, ומצבא המלך משה לא נפל אחד ובלעם ובניו ברחו למצרים.

משה מלך על כוש 40 שנה והמשיך ללכת בדרכי האבות אברהם יצחק ויעקב, ובהמשך פניו היו מועדות למדיין ואז

קיבל מה' את השליחות לגאול את ישראל ממצרים.

 

חסידה לבנה (הצילום צולם בספארי רמת-גן)

 

מקורות:

סדרת חיציקלופדיה כרך ג'.

ילקוט שמעוני רמז קס"ח.

‏כ"ג אייר תשס"ז

‏11/05/2007